שם: דוד פרידמן
מקצוע: דיקן בדימוס של קולג' ומרצה ומנחה בהיסטוריה. אני עובד כעת עם שתי יוזמות פיוס ישראליות-ערביות ואני גם אני "סקאוט" לסינסינטי רדס במשרה חלקית.
קבוצה אשר אתה מאמן: מודיעין מירקלס פריימר ליג.
מספר שנות אימון: 15-22 שנה באיגוד הבייסבול הישראלי, שנה ב- NCAA, ו- חמש שנים בתיכון בארה"ב.
חווית הבייסבול הראשונה שלך: ב- 1959, כשהייתי בן 6 וצפיתי במשחק של ה- דולוטס דיוקס (קבוצת המיינור ליג של דטרויט טייגרס)
אוהד של איזו קבוצה: נורטווסטרן קולג' איגלס, שם אימנתי.
איזה שחקן אתה מעריץ ולמה: יש שני שחקנים אותם אני מעריץ: ווילמר מיזל, פיצ'ר של הקרד'ס והפיירטס בשנות החמישים, וקירבי פוקט מהטווינס. שניהם השקיעו את כל מאודם כדי להיות הטובים ביותר שיכלו, גם כשחקנים וגם כבני אדם. הם היוו דמויות מפתח עבורי במהלך התבגרותי. מעשי הצדקה שהם עשו למען אנשים שגורלם לא שפר עליהם יכולים למלא ספר שלם.
הרגע הכי משמעותי בקריירת האימון שלך: לאמן כנגד קני פלפס (חובט עבר מצטיין של הסיאטל מארינרס) במשחק מכריע של התיכון שלנו בליגה (בשנת 1999, בפניקס, אריזונה) בו הפסדנו בסיבוב התשיעי, וכן קבלת תעודת הוקרה כמאמן בתיכון באותו טקס ב- 1999, בו קיבל בני את התואר של האתלט הצעיר המצטיין של השנה.
אם לא הייתי מאמן בייסבול: הייתי משקיע יותר זמן בצפיה ומעקב אחרי קבוצת הפוטבול האהובה עלי, מיניסוטה וויקינגס.
עצת האימון שלך: 1. אותה קיבלתי לפני שנים רבות משחקן שלי בן 8: "המאמן, אם אני לא יכול לעשות זאת הערב עם המחבט אני יכול לעשות זאת עם הכפפה". 2. חובטים, לימדו לחשוב כמו הפיצ'ר וכך תוכלו להשתפר עד מאוד.
פילוספית האימון שלי: תקפידו לשחק עם יסודות מדוייקים ותהנו תוך כדי שאתם עושים זאת!