יום השואה הוא יום בו מדינת ישראל מתקבצת יחדיו לא רק כדי להנציח את זכר ששת מיליון קורבנות השואה, אבל גם להוקיר את הניצולים והמורשת אותה בנו לאחר סיום השואה.
שחקן הנבחרת, ג׳רמי בלייש, חלק איתנו את הסיפור של סבתו וסבו, יולנדה וג׳ורג׳ בלייש, שניהם ניצולי שואה.
ג׳ורג׳ נולד בפולין ונלקח למחנות ריכוז בגיל 25, הוא שרד הודות לכישורי הסנדלרות שלו אשר באמצעותם ייצר ותיקן מגפיים לחיילים. יולנדה נולדה באיזור צ׳כוסלובקיה (היום אוקראינה). היא נלקחה בגיל 17 מביתה למחנות ריכוז והשמדה שונים, לרבות אושוויץ, בהם עבדה בכפייה במילוי אבק שריפה לפצצות של הצבא הנאצי. בת למשפחה ענפה, ליולנה היו שבעה אחים ואחיו אשר נרצחו בשואה.
אחרי המלחמה, יולנדה וג׳ורג׳ הועברו למחנות מעבר בדרום גרמניה ותהו כיצד לבנות את חייהם מחדש. לאחר מספר שנים יולנדה וג׳ורג׳ זכו לקבל ויזת הגירה לארה״ב, שם נפגשו, התחתנו ובנו משפחה.
ג׳רמי זוכר שלראשונה שמע על השואה בזמן שהוריו צפו בסרט 'רשימת שינדלר' וביקשו ממנו לעזוב את החדר בחלקים מסוימים.
״הייתי מאוד סקרן, אבל פחדתי לשאול,״ הוא הסביר. ״הייתי מקבל רמזים מהשיחות והייתי מצליח להבין את התמונה המלאה לבד״.
סבו של ג׳רמי נפטר כשהוא היה צעיר וג׳רמי לא הספיק לשאול אותו על המלחמה. בשנות העשרה המאוחרת שלו, ג׳רמי עזר אומץ ושאל את סבתו על הנושא: ״הרגשתי שהיא מזדקנת במהרה ושמעולם לא דיברנו על הנושא. כנכדים, מעולם לא נחשפנו לשואה. אני זוכר ששאלתי אותה, דחקתי בה, לספר לי עוד על החוויות שלי. שאלתי אותה אם אנשים ניסו להתנגד. היא אמרה שאנשים פשוט ניסו לא להגיד כלום, לעשות מה שאמרו לנו ולשמור על שתיקה.״
״רק לשמוע אותה אומרת דברים כאלו, סבתי היקרה, הנחישות, הקשיחות, לעיתים ללא רגשות הם מה שעזרו לה להמשיך בחיים - היא חיה באותו בניין בברוקלין במשך 60 שנה ומעולם לא רצתה לעזוב. הכל תוצאה של החוויות שחוותה במהלך השואה כנערה.״
במהלך השנים, הבין ג׳רמי כיצד חוויות שחוו סבו וסבתו השפיעו על אביו ובהמשך גם עליו. הוא מעניק חשיבות רבה לתא המשפחתי ותמיד שואף להגן על הקרובים אליו ולאחד את כולם יחדיו, כתוצאה מחוויות אלו.
אלו.
בקיץ האחרון, ג׳רמי השתתף באליפות אירופה בגרמניה יחד עם נבחרת ישראל. במהלך ביקורו בגרמניה הוא פגש מוכר בחנות ששאל אותו לפשר ביקורו בגרמניה. לאחר שג׳רמי סיפר למוכר כי הוא מייצג את ישראל במסגרת אליפות אירופה והוא יהודי, הייתה שתיקה ארוכה, לאחריה המוכר פשוט אמר ״אני מצטער״ ופסע לצד האחר של החנות. חוויה זו, אותה תיאר ג׳רמי כ״עוצמתית״, נשארה במחשבותיו של ג׳רמי.
״השואה לא התרחשה לפני זמן כה רב כשחושבים על זה. זה מפחיד״ אמר ג׳רמי. ״ככל שאני מתבגר ולומד יותר על המשפחה שלי אני מבין יותר את ההשפעה של השואה על משפחתי. אבי נפטר לפני חמש שנים וזה הכריח אותי להתבגר במהרה. בראיה לאחור, אני רואה כיצד הרבה מההתנהגות של אבי הושפעה מהשואה. הוא בהחלט היה תוצר של דור ראשון לניצולי שואה וככל שהזמן עובר, ואני מתבגר, אני מתחיל להבין את התמונה המלאה. יש הרבה ספרות לגבי מה שקרה במהלך השואה וההשפעה שלה על אנשים ואני חושב שאנחנו, כקהילה היהודית, צריכים להמשיך ללמוד על הנושא, להבין ולנצור את הזכרון קרוב לליבנו.״
ג׳רמי מאמין שהיותו נכד לניצולי שואה מגדירה אותו והיא חלק מרכזי באישיות שלו. זה משהו שהוא תמיד נושא עימו ומעניק לו השראה ברגעי משבר.
״לפעמים צריך לחפור פנימה ולהבין מי אתה, לפעמים צריך לקחת שליטה מול דברים שגורמים לך להרגיש שלא בנוח ובמצבים כאלו אני חושב על מה שאנשים עשו לפני. אני יודע מה אנשים עשו לפני וזו תחושה מעצימה.״
השורשים היהודיים ששתלו יולנדה וג׳ורג׳ בלייש לאחר המלחמה ממשיכים לגדול בדרכים רבות. עבור ג׳רמי, להיות יהודי ולייצג את נבחרת ישראל זה חלק אינטגרלי ממי שהוא.
״אני רוצה שהילדים שלי יגדלו בבית יהודי, אני רוצה משפחה יהודית, התרבות והקהילה היהודית קיימת כי אנשים כמו סבתי וסבי הקריבו כל כך הרבה בשבילה, בלעדיהם לא הייתי פה,״ הוא סיכם. ״זה משהו שאי אפשר להסביר במילים. זו הסיבה למי שאני היום.״